Money-Maker

חשיבותו של הלקוח הקטן אינה נופלת מחשיבותו של הלקוח הגדול

את פרצופו של מר ישראלי לא ישכח יואב לעולם – אבל מה זה חשוב כעת? יואב אסף את מעט חפציו מעם שולחן המבריק ומיהר לעזוב את המשרד המפואר בחברת "טעים-טעים" שבקומה העשירית.
עיני כל עובדי החברה ליוו את יואב עד לפתח היציאה.

הכול התחיל במסעדה מזרחית על כביש תל אביב – ירושלים. היה זה לילה חורפי, ומר ישראלי, העייף מיום עבודה ארוך, נכנס למסעדה ובחר בשולחן פינתי, הרחק מאנשים אחרים. כזה היה מר ישראלי – מעט ביישן.
המלצרית ניגשה לקחת את הזמנתו של מר ישראלי. זו כללה צלחת בשרים, ולידה תוספות – ארוחה ישראלית טיפוסית. המלצרית הייתה אדיבה, והשירות היה מהיר.
פתאום הפסיק מר ישראלי את ארוחתו הטעימה: חפץ קטן ומתכתי נתגלה בתוך אחת התוספות שעה שאכל, ואחת משיניו נפגעה. הוא פנה בנימוס למלצרית והעיר את תשומת לבה.
המלצרית קראה לאחראי המשמרת, וזה ביקש ממר ישראלי לפנות ל"טעים-טעים" – החברה המייצרת את התוספות. אחראי המשמרת היה אדם נחמד, ואפילו נתן לו את מספר הטלפון של החברה.
מר ישראלי – איש ביישן ורגוע – שילם את מלוא סכום הארוחה ויצא את המסעדה עייף ולא מרוצה. הסיפור נגמר אצל רופא השיניים: הוא טיפל בשן הפגועה, ומר ישראלי נפרד מכמה מאות שקלים ולא שכח לקחת קבלה.
כעבור כמה ימים פנה מר ישראלי לחברת "טעים-טעים". הוא הועבר אל מנהל המוצר – יואב, וזה ביקש ממנו להשאיר מספר הטלפון בהבטחה שיחזור אליו – אבל הוא לא חזר כל אותו שבוע ואף לא בשבוע שלאחר מכן.
מר ישראלי המתין, ומשלא נענה התקשר שוב. מהצד השני שמע את יואב אומר למזכירתו: "טוב, טוב, תעבירי את הנודניק". הוא ניתק את השיחה בלב הולם.

שוב הוא לא העז להתקשר, ויואב לא התקשר אליו; אבל אז גמלה החלטה בלבו: לשנות! הוא כתב מכתב אל מדור הצרכנים בעיתון יומי גדול, ובו שטח את טענתיו. בעיקר ביקש לדעת כיצד חברה גדולה כמו "טעים-טעים" מזלזלת כך בלקוחותיה.
העיתון התייחס ברצינות רבה לתלונה וביקש את תגובת החברה. משלא הגיעה, פרסם את התלונה, ובסופה הוסיף: "מחברת 'טעים-טעים' לא נמסרה תגובה".
מנכ"ל חברת "טעים-טעים" – איש ישר, אשר בנה את החברה בעמל רב במשך קרוב ל-20 שנה – לא אהב את הכתבה שקרא על חברתו. לו ידע על המקרה, היה מטפל בו בעצמו באופן הראוי: היה משלם את הוצאותיו של מר ישראלי, וגם מפצה אותו ביד נדיבה; אבל עכשיו דומה היה שכבר מאוחר.
בהזדמנות הראשונה הוא קרא אפוא ליואב אל משרדו, ושם לאחר ששמע על השתלשלות העניינים – נפרד ממנו לאלתר.
עיני כל העובדים ליוו את יואב אל מחוץ למשרד.