Money-Maker

ההבדלים בהתנהגות בין הבוס הריכוזי לבין הבוס השיתופי

סיפורו של מר "כל-יכול"
סוללת הטלפון שבקה חיים באמצע תרגיל המילואים שעליו פיקדתי. הייתה זו גם השיחה האחרונה עם אחראי המכירות בחברה. בשירות המילואים שלי אני משמש כמ"פ (כמפקד פלוגה).
הרשו לי להציג את עצמי: שמי דור, ואני בעל חברה לציוד מחנאות וספורט.
את העסק הקמתי במו-ידיי בעשור האחרון, ובעצמי בחרתי את העובדים – מהמחסנאי ועד אחראי המכירות בחברה. לרשותי שמונה אנשים העובדים קשה ומרוויחים היטב.
את העסק שלי התחלתי מחדר קטן. העסקתי תופרת מקצועית אחת, ואחר כך עוד אחת. הן התחלפו כמה פעמים, אבל תמיד זכרתי לשלם להן היטב עבור שירותיהן.
לאחר שגדלתי, שכרתי אולם קטן ששימש בית מלאכה בדרום העיר. הכנסתי לעסק מחסנאי, שגם סיפק את הסחורה, והודות לניהול קפדני ומקצועי הצלחתי להביא את החברה לרווחיות כבר בשנה הראשונה.
המחסנאי הנוכחי שלי הרבה יותר מקצועי, וכן יש לי נהג, המשמש כמחלק סחורה לחנויות במשרה מלאה.
עם השנים גדל העסק שלי בצורה מרשימה, ולכן גייסתי שני אנשי מכירות. הם מרוויחים משכורת לא רעה, והצ'ק השמן שהם מקבלים ממני בכל חודש הוא ההוכחה שאני מנהל לארג'.
מובן שאני נותן לעובדים שלי להחליט על דברים מסוימים; אבל מנסיוני – והוא גדול – רק בעל הבית יודע באמת מה קורה בעסק שלו.
כמעט שכחתי. בניגוד להרבה בעלי חברה שאני מכיר, איני אוהב להשתמש במילה "מנהל". מבחינתי "אחראי" היא מילה הרבה יותר נכונה. לכן יש לי "אחראי מחסן", "אחראי אספקה", וכמובן "אחראי מכירות".
עובדה היא כי העובדים שלי אינם מתלוננים; הם מרוויחים מצוין, ואני משוכנע שטוב להם בעבודה.
פעמיים בשנה – לפני ראש השנה ולפני פסח – אני נפגש עם כל העובדים כמשפחה אחת גדולה. אני מודה להם, ומספר להם על הישגי החברה עד כה ויעדיה מכאן ואילך.
אני חייב למצוא סוללה תקינה ולחדש את הקשר עם החברה.

סיפורו של מר "סומך על"

התיישבתי על מיטת השדה שבאוהל. האוויר היה חם ומחניק, ופלוגת החיילים עליה פיקדתי הייתה מותשת. בשל החום הכבד הוריתי על הפסקה בתרגיל עד שהחום יירד מעט. בשירות המילואים שלי אני משמש כמ"פ (מפקד פלוגה).
הרשו לי להציג את עצמי: שמי אביתר, ואני בעל חברה לאספקת ארוחות חמות למוסדות ומפעלים.
את העסק הקמתי בעמל רב ובעזרת עובדים נאמנים, שאני מעסיק שנים רבות.
את העסק שלנו התחלתי עוד בביתי במטבח: הכנתי סנדוויצ'ים במו-ידיי, ובעזרת גברת צעירה ומוכשרת הצלחנו לספק קרוב
ל-200 סנדוויצ'ים מדי יום. בסוף כל יום כזה ישבתי מול העובדת והסקנו מסקנות: למדנו מה הם הצרכים האמיתיים של השוק – העדפות, טעויות שעשינו וכו' – וכמובן הקשבתי למה שיש לה לומר. אחרי הכול היא שרצה אתי בשטח.
לאחר שהחלטתי שזה הכיוון שבו אני רוצה להמשיך, שכרתי מבנה קטן ששימש מפעל בעבר. הכנסתי לשם כיריים על גז, מכלי אריזה לשמירה על חום המזון, מקרר וציוד נוסף.
כעת יכולתי לספק מזון למפעלים בכל יום בצהריים. לשם כך נזדקקתי לעובדים נוספים, ושכרתי שניים: האחד כעובד מטבח, והשני כנהג מחלק. שאלתי אותם מה ציפיות השכר שלהם ווידאתי שהם יהיו מרוצים, כספית ומוראלית. חשוב להבין: בעבודה קשה וסיזיפית כזו לא תמיד יכול הכסף לבדו לפתור בעיות של מוטיבציה.
כולנו עבדנו קשה מאוד. את העובדת, שהייתה לצדי בשנה הראשונה, קידמתי לתפקיד מנהלת התפעול. היא הייתה אחראית שהכול יתנהל כשורה. עם שני העובדים האחרים ניהלתי שיחה אישית פעם בחודש, ודאגתי כי למרות העבודה שהלכה וגברה, יישאר המוראל גבוה.
השנים חלפו, והעסק שלי נעשה לידוע כמוביל את תחום אספקת האוכל למוסדות ומפעלים. בינתיים התחלנו לספק אוכל לרשת מזון אחת – וזו רק ההתחלה.
העובדים שלי מעורבים בתוכניות הפיתוח של החברה. כך כולם יודעים את תפקידם ואת תרומתם להצלחת החברה.
לכל עובד בחברה יש חוזה העסקה, אבל מעבר לכך הדלת שלי פתוחה תמיד לכל עובד, ואוזני קשבת תמיד.
מנסיוני – והוא רב – למדתי, כי לדעה של העובדים חשיבות רבה, וכי לתפקיד מוגדר היטב כוח רב בהענקת תחושת סיפוק עצמי.
עם השנים הפכו חלק מהעובדים למנהלים: מנהלת תפעול, מנהל מחסן, מנהל מכירות ועוד.
פעמיים בשנה – לפני ראש השנה ולפני פסח – נפגשים כל עובדי החברה, ואני מודה להם, מספר להם על ההישגים שהשגנו עד כה, ומדווח להם על תוכניות החברה בשיתופם מכאן ואילך.
איני בקשר עם החברה מיום אתמול, אך אני משוכנע שהחברה בידיים טובות.